מאפרודיטה לונוס

START

מאפרודיטה לונוס

אידיאל היופי הנשי ביוון העתיקה ובתרבות המערב

מיכל בנדרסקי בל

ונוס רוקבי, ולסקאז, 1650

ונוס מתבוננת במראה, ולסקאז 1650 ב 1914 התפרצה אישה בשם מרי ריצ'ארדסון לגלריה הלאומית בלונדון וחתכה את ציורו של ולסקאז להגנתה טענה כי ניסתה להרוס את תמונת האישה היפה ביותר כמחאה פוליטית על צביעות הממשלה ביחסה ליושבת ראש של איגוד הנשים החברתי והפוליטי( אמיליןן פנקהרסט) בהמשך טענה כי לא מצא חן בעינה האופן בו גברים לטשו עיניהם בדמות העירומה בציור ביטוי איקונוקלסטי מובהק של התנגדות פמניסטית לדימוי ונוס כמודל של יופי נשי . .

ונוס מתבוננת במראה, ולסקאז 1650 ב 1914 התפרצה אישה בשם מרי ריצ'ארדסון לגלריה הלאומית בלונדון וחתכה את ציורו של ולסקאז להגנתה טענה כי ניסתה להרוס את תמונת האישה היפה ביותר כמחאה פוליטית על צביעות הממשלה ביחסה ליושבת ראש של איגוד הנשים החברתי והפוליטי( אמיליןן פנקהרסט) בהמשך טענה כי לא מצא חן בעינה האופן בו גברים לטשו עיניהם בדמות העירומה בציור ביטוי איקונוקלסטי מובהק של התנגדות פמניסטית לדימוי ונוס כמודל של יופי נשי . .

ונוס מתבוננת במראה, ולסקאז 1650 ב 1914 התפרצה אישה בשם מרי ריצ'ארדסון לגלריה הלאומית בלונדון וחתכה את ציורו של ולסקאז להגנתה טענה כי ניסתה להרוס את תמונת האישה היפה ביותר כמחאה פוליטית על צביעות הממשלה ביחסה ליושבת ראש של איגוד הנשים החברתי והפוליטי( אמיליןן פנקהרסט) בהמשך טענה כי לא מצא חן בעינה האופן בו גברים לטשו עיניהם בדמות העירומה בציור ביטוי איקונוקלסטי מובהק של התנגדות פמניסטית לדימוי ונוס כמודל של יופי נשי . .

ונוס מתבוננת במראה, ולסקאז 1650 ב 1914 התפרצה אישה בשם מרי ריצ'ארדסון לגלריה הלאומית בלונדון וחתכה את ציורו של ולסקאז להגנתה טענה כי ניסתה להרוס את תמונת האישה היפה ביותר כמחאה פוליטית על צביעות הממשלה ביחסה ליושבת ראש של איגוד הנשים החברתי והפוליטי( אמיליןן פנקהרסט) בהמשך טענה כי לא מצא חן בעינה האופן בו גברים לטשו עיניהם בדמות העירומה בציור ביטוי איקונוקלסטי מובהק של התנגדות פמניסטית לדימוי ונוס כמודל של יופי נשי . .

START

ונוס מתבוננת במראה, ולסקאז 1650 ב 1914 התפרצה אישה בשם מרי ריצ'ארדסון לגלריה הלאומית בלונדון וחתכה את ציורו של ולסקאז להגנתה טענה כי ניסתה להרוס את תמונת האישה היפה ביותר כמחאה פוליטית על צביעות הממשלה ביחסה ליושבת ראש של איגוד הנשים החברתי והפוליטי( אמיליןן פנקהרסט) בהמשך טענה כי לא מצא חן בעינה האופן בו גברים לטשו עיניהם בדמות העירומה בציור ביטוי איקונוקלסטי מובהק של התנגדות פמניסטית לדימוי ונוס כמודל של יופי נשי . .

?מי את ונוס

ונוס מוילנדורף- פרהיסטוריה

אפרודיטה מקנידוס, פרכסיטלס, מאה 4 לפנה"ס

ונוס ממילו, הלניזם

הולדת ונוס, בוטיצלי, רנסאנס

ונוס מתבוננת במראה ולסקאז בארוק , מאה 17

מאה 19 אולימפיה, מאנה,

ונוס ממילו (בצרפתית: Venus de Milo) הוא פסל עתיק מהתקופה ההלניסטית. הפסל הוא דמותה של האלה אפרודיטה (ונוס במיתולוגיה הרומית), אלת האהבה והיופי במיתולוגיה היוונית. הפסל עשוי שיש וגובהו 203 ס"מ, בלא ידיו ורגליו המקוריות. משערים כי הפַּסָּל היה אלכסנדרוס מאנטיוכיה (בעבר חשבו כי פוסל על ידי פראקסיטלס). הפסל נוצר בשנת 130 לפנה"ס, אולם מצויים בו אלמנטים של התקופה היוונית הקלאסית (שקדמה להיווצרו בכ-400 שנים). תחילה לא היה ברור איזה ייצוג של האלה ונוס ניסה הפסל ליצור, מאחר שידי הפסל חסרות. שיערו כי ייתכן שמדובר ב"ונוס המנצחת" (Venus Victrix), המחזיקה את תפוח הזהב שנתן לה פאריס. השערה זו מתאימה למקום הימצאו של הפסל — באי מילוס ("תפוח" ביוונית). חלקים מהיד עם התפוח נמצאו מאוחר יותר בקרבת מקום הימצאו של הפסל.

ונוס מתבוננת במראה, ולסקאז 1650 ב 1914 התפרצה אישה בשם מרי ריצ'ארדסון לגלריה הלאומית בלונדון וחתכה את ציורו של ולסקאז להגנתה טענה כי ניסתה להרוס את תמונת האישה היפה ביותר כמחאה פוליטית על צביעות הממשלה ביחסה ליושבת ראש של איגוד הנשים החברתי והפוליטי( אמיליןן פנקהרסט) בהמשך טענה כי לא מצא חן בעינה האופן בו גברים לטשו עיניהם בדמות העירומה בציור ביטוי איקונוקלסטי מובהק של התנגדות פמניסטית לדימוי ונוס כמודל של יופי נשי . .

04

05

02

01

ונוס נולדת מקצף הים

03

פרק ראשון : אפרודיטה היא ונוס הולדת ונוס

מאז התקופה הקלאסית שימשה אפרודיטה- אלת היופי, האהבה והפריון כאחד הייצוגים של היופי הנשי בתרבות המערבית. אפרודיטה הייתה אחת מ 12 האלים האולימפיים. אפרודיטה נולדה מקצף הים בסביבות האי קפריסין ןמכאן שמה קצף ביוונית. המיתוס מספר שנברה מזרעו של אורנוס אל השמים לאחר שבנו הטיטן סירס אותו והטיל את איבר מינו לים. בשירה מאוחרת יותר אפרודיטה מתוארת כבתו של זאוס מלך האלים ואדון העולם, מיניותה של אפרודיטה נקבע כבר בהולדתה מהים, הטבע של המיניות האנושית והתוקפנות הטבועה ברעיון היווני על אודות החוויה הארוטית. אטריביוט- צדף, עופות מים, ותיאורים הקשורים לרחצה.

הוּלדת ונוס , סנדרו בוטיצ'לי 1485-1486.

פרימוורה" ( אביב) סנדרו בוטיצ'לי, 1482, גלריית אופיצי בפירנצה

01

04

05

02

ונוס וארוס- אל המלחמה

03

פרק שני: חיי משפחה

ונוס ומרס (אפרודיטה וארס) מופתעים על ידי וולקן (הפייסטוס), אלכסנדר שארל גולימו, 1827.

אפרודיטה היתה אלה נחשקת מאוד, היא ידעה מאהבים רבים והמוסר המיני שלה היה דומה מאוד לזה של האלים הגברים. היא היתה הפאם פאטאל, ניגוד מוחלט לאתנה, הבתולה החכמה, ולדמטר, האם הטובה, ומדמותה נולדו דמויות של נשים פתייניות, מלאות תשוקה ומסוכנות. אם לחזור לפחד של גברים בהיסטוריה מפני התשוקה הנשית, עליה כתבתי כאן, אפרודיטה היא המייצגת הבכירה ביותר של הפחד הזה במיתולוגיה היוונית. היא אולצה להינשא להפייסטוס, האל הכי מכוער במיתולוגיה, ולא חשה מחוייבת לשמור לו אמונים. היוונים הקדמונים גומלים לה על כך בהשפלה שאף גבר לא נאלץ לספוג. בקצרה, הפייסטוס היה בנם של זאוס ושל הרה, והיה בן האלמוות היחיד שהיה גם מכוער וגם פיסח. אימו הורתו הפכה אותו לכזה: היא כל כך התביישה בתינוק המכוער שנולד לה, שהשליכה אותו מהאולימפוס בתקווה שימצא את מותו. לצערה, רק רגליו נשברו אך הוא נשאר בחיים. הוא גודל על ידי משפחה של מומחים לנפחות, שלימדו אותו להיות נפח אומן. זאוס, האב שידע היכן בנו נמצא, הגיע יום אחד לבקר את הפייסטוס, התרשם מאוד מעבודתו והזמין אותו להעביר את הנפחייה שלו אל האולימפוס. הפייסטוס, שכל השנים בהן היה נטוש לגורלו הכינו אותו לשעת הכושר לנקום, בנה כיסאות מלכות לזאוס ולאחיו האדס ופוסידון, ועוד כיסא אחד, יפה ומרהיב מכל האחרים, עבור אמו הרה. כשהרה התיישבה, אחוזת התרגשות, בכיסאה המפואר, התרומם הכיסא לפתע באוויר. שלשלאות זהב עבות וחזקות כבלו אליו את האלה, שהיתה מבוהלת ודרשה מבנה שיוריד אותה בחזרה אל הקרקע. הפייסטוס סירב. את צריכה ללמוד לקח, אמר לה. לא מפקירים תינוק. הרה מגבירה את צווחותיה, הפייסטוס עומד בסירובו, וכל האלים מתחננים בפניו שישחרר אותה כבר. המסר הובן, הם אומרים לו. כשהוא מתמיד בהתעקשותו, הם מציעים לו לבחור כל דבר שירצה בתמורה לשחרורה, והוא מכריז כי רק אם יינשא לאפרודיטה, ויקבל מקום באולימפוס כאחד מ-12 האלים האולימפיים, יעשה זאת. אפרודיטה, אלת היופי והאהבה, אולצה על ידי האלים להינשא להפייסטוס, למרות שהייתה מאוהבת באחיו, אל המלחמה יפה התואר ארס. תחנוניה לא עזרו לה והיא החליטה שסיפור האהבה עם ארס יימשך גם לאחר נישואיה. כשהפייסטוס מגלה שהשניים ממשיכים להתראות, הוא יוצר עבורם מלכודת רשת שכולאת אותם עירומים, וקורא לכל אלי האולימפוס לחזות בזוג המושפל. בציור של אלכסנדר שארל גילמו, היא היחידה שמוצגת עירומה, בעוד שארס לבוש במדי הקרב שלו. היא אלה, ועליה להיענש על הסטייה מתו התקן המותר לאלות. לא כל מה שמותר לאלים הגברים מותר גם לה. אפרודיטה – היפה, הפתיינית, מלאת התשוקה, זו שסרסרה בהלנה כדי לזכות בתואר "היפה מכולן", שנשים הפכו לזונות כדי לשרת את הפולחן שלה, אפרודיטה מחרחרת המלחמה, היא בעצמה קורבן של הפטריארכיה. הומרוס, באודיסיאה, נותן ביטוי לתסכול של הנשים מהמוסר הכפול של הגברים, בדברים שהוא שם בפיה של הנימפה קליסטו, כשהיא נדרשת על ידי האלים לשלח את אודיסאוס לדרכו ולאפשר לו לחזור לאיתקה (שיר חמישי, שורות 118-132, תרגום אהרן שבתאי):

04

05

02

משפט פאריס

01

03

ונוס והתפוח המוזהב

François-Xavier Fabre - The Judgment of Paris. 1808

יופיה של אפרודיטה זכה להכרה מתוקף תוצאות התחרות שנערכה בינה ובין הרבה ואתנה במשפט פאריס שם נחשפה גם עורמתה הפתיינית. התפוח בחברה היוונית היה סמל לאהבה והיה למוטיב מרכזי בשירי אהבה .

04

05

02

ונוס כביטוי של ערכי החברה ביוון העתיקה

01

03

אפרודיטה מקנידוס, פרכסיטלס, מאה 4 לפנה"ס

נושא הרומח, פוליקליטוס, 450 לפנה"ס

ונוס בעירום

ההנמקה המשוערת לעירום היא שהיא הלכה לרחוץ ולראיה העמידו כד גבוה להניח עליו את בגדיה אחרים טוענים כי העירום קשור לאלוהות, לידתה מהים . הפך את העירום לאטריביוט של ונוס ושל יופי נשי. ברוב הפסלים מאותה תקופה היא מעורטלת למחצה- בחלק העליון של גופה. המיניות והנעורים הם שתיים מתכונותיה, נוצר קשר בין יופי נשי לבין יופי, עירום מיניות ונעורים. ונוס נעלמה מימי הביניים ושבה ברנסאנס.

תפיסת היופי ביוון העתיקה ביוון העתיקה במאות ה 4- 5 לפנ"הס - התקופה הקלאסית כונן אידיאל היופי כקאנון המבוסס על מערכת של פרופורציות המבטאות שלמות. הקאנון התבטא בעיצוב דמות האדם ובעיצוב המבנה האדריכלי. מבחינת תפיסת עולם היפה היה זהה לאידיאלי הפכו כללי הפרופורציות למגדירי יופי אנושי. מושג היופי הוא אחד משלושת המושגים הפילוסופיים המרכזיים : "הטוב", "האמת" ו"היפה"- אך נחשב לנחות מבניהם בהיותו פרי תפיסה חושית. אפלטון ואריסטו ראו בסדר ובסימטריה יסודות מכוננים של היופי- אריסטו קבע שצורות היופי העיקריות הן : סמטריה, סדר ומוגדרות המתבטאים בעיקר במתמטיקה, אפלטון הפריד בין יופי לאמנותוראה ביופי מושג מקביל לטוב ובאמנות ראה בבואה שקרית המוליכה שלל. פלוטינוס טען כי שהיופי מתגלם באידאה פנימית וכך הוא ראה ביופי החיצוני בבואה ליופי פנימי,כי היופי האמיתי והמוחלט מקורו בעולם השכל וביסודות הפשוטים. ביוון הקלאסית דמות האדם האידיאלי הייתה דמותו של גבר עירום, לוחם או אתלטולכן האידיאל התבסס על קאנון לפיו היחסים בין הראש לגוף הוא 1:7, מסיבה זו גם דמות האישה נראית מוצקה ושרירית ובדרך כלל אינה עירומה. במאה ה 4לפנה"ס נדרשה דמות נערית ולכן שונה היחס הקאנוני ל- 1:8.והתרבות פסלי הנשים בערום. בתקופה ההלניסטית התוכן הפך לדומיננטי והפסל ביטא רגש וחן , האנשים תוארו כפי שהוא- כולל פגמים ושינויים הקשורים לפגעי הזמן.

הפסל הוא דמותה של האלה אפרודיטה (ונוס במיתולוגיה הרומית), הפסל עשוי שיש וגובהו 203 ס"מ, בלא ידיו ורגליו המקוריות. משערים כי הפַּסָּל היה אלכסנדרוס מאנטיוכיה (בעבר חשבו כי פוסל על ידי פראקסיטלס). הפסל נוצר בשנת 130 לפנה"ס, אולם מצויים בו אלמנטים של התקופה היוונית הקלאסית (שקדמה להיווצרו בכ-400 שנים).

ונוס ממילו

פסל מהתקופה ההלניסטוית

ונוס ממילו (בצרפתית: Venus de Milo) הוא פסל עתיק מהתקופה ההלניסטית. הפסל הוא דמותה של האלה אפרודיטה (ונוס במיתולוגיה הרומית), אלת האהבה והיופי במיתולוגיה היוונית. הפסל עשוי שיש וגובהו 203 ס"מ, בלא ידיו ורגליו המקוריות. משערים כי הפַּסָּל היה אלכסנדרוס מאנטיוכיה (בעבר חשבו כי פוסל על ידי פראקסיטלס). הפסל נוצר בשנת 130 לפנה"ס, אולם מצויים בו אלמנטים של התקופה היוונית הקלאסית (שקדמה להיווצרו בכ-400 שנים). תחילה לא היה ברור איזה ייצוג של האלה ונוס ניסה הפסל ליצור, מאחר שידי הפסל חסרות. שיערו כי ייתכן שמדובר ב"ונוס המנצחת" (Venus Victrix), המחזיקה את תפוח הזהב שנתן לה פאריס. השערה זו מתאימה למקום הימצאו של הפסל — באי מילוס ("תפוח" ביוונית). חלקים מהיד עם התפוח נמצאו מאוחר יותר בקרבת מקום הימצאו של הפסל.

01

03

04

02

05

גלגוליו של דימוי- ונוס בתקופות שונות

ונוס הישנה ג'ורג'ונה

\ אולימפיה מאנה ונוס מאורבינו טיציאן

אודליסקגרילה גירלס

ונוס הישנה , ג'ורג'ונה, 1510

מה היא עושה עם האצבעות? האם היא...נהוג לייחס את היצירה "ונוס ישנה" (Sleeping Venus) לצייר האיטלקי ג'ורג'ונה ברברלי. היצירה הוזמנה ככל הנראה על-ידי לקוח בשם גירולמו מארסלו כשי לרגל חתונתו ב-1507. אולם במרוצת השנים עלתה הסברה כי מי שעבד על היצירה היה למעשה הצייר הידוע טיציאן. העלמה בציור שקעה בזרועות השינה, אווירה של שקט אופפת את המקום. דבר לא זז ואין זכר לנוכחות נוספת מלבדה. מידות גופה כמעט מושלמות וללא כל רבב - ככל הנראה מדובר באלה. קימורי גופה ותנוחתה משתלבים הייטב עם מבניות הנוף. העדר כל סמל דתי נוצרי, חדש או עתיק הופך את התיאור לשגרתי מאוד. נדמה כי מדובר בסצנה חסרת מסר עמוק או משמעות מלבד היותה נעימה לצפייה. האמנם? היצירה לא מתכתבת עם מקורות עתיקים, יצירות קודמות או סיפור ידוע כלשהו. מה גם שלמרות הכותרת, דבר לא מעיד על זהותה של ונוס. הטיפול בה לא מאפיין דמות של אלה מסויימת, ואם פעם אפשר היה לומר שמדובר בונוס בזכות דמותו של קופידון שנכח אז לצדה, היום לא נותר ממנו כל זכר (שנראה לעין בלתי מזויינת) אחרי שהיצירה עברה רסטורציה שעברה במאה התשע-עשרה וקופידון נמחק כליל. מה שעשוי להעיד על היות היצירה מתנת חתונה הוא ידה השמאלית של ונוס שנחה אל ערוותה. תנוחה כביכול חד משמעית. באותה תקופה הייתה אמונה שאוננות היא מתכון לפריון. לכן סביר להניח שאם ונוס אכן מאוננת, זו תהייה מחווה לזוג הטרי כדי לעודד פריון וילודה. אולם, במחקרו, חוקר האומנות וההיסטוריון דניאל אראס הסתייג מכך. לדבריו, ידה של ונוס אומנם מונחת על ערוותה אך בניגוד ל"ונוס מאורבינו" של טיציאן (תמונה בתגובות), ההצללה על אזור המפשעה בולטת הרבה פחות אצל ג'ורג'ונה ונוצרת התחושה שהיא אינה מענגת את עצמה אלא רק מניחה שם את ידה (הדיון פתוח). מה גם שהארוטיקה ביצירה אינה ברורה כל-כך מפני שעיניה העצומות של ונוס לא מאפשרות לה להיות מושא למבט הצופה. היא מכונסת בעצמה ולא מזמינה אותנו להביט בה או לקיים עמה שיח כזה או אחר. פניה שקטות, היא לא מחייכת, היא לא עצובה ואפילו לא נאנחת. אולי היא רק...מנמנמת? נדמה כי ונוס אינה מודעת לעירום שלה (ואם היא כן, זה לא מטריד אותה). היא שוכבת בנוף טבעי אך נקי וישר מדי. בבדידותה באותו גן דמיוני ומנותק, נוצר הרושם שהיא מתקיימת במציאות שונה משלנו. נתן. תמונה א': ג'ורג'ונה, ונוס ישנה, 1507, שמן על בד, 108.5x175 ס"מ, הגמלדגאלרי, ברלין. תמונה ב': טיציאן, ונוס מאורבינו, 1538, שמן על בד, 119x165 ס"מ, גלרית אופיצי, פירנצה.

"ונוס מאורבינו" (1538) הוא ציור מאת הצייר האיטלקי, בן תקופת הרנסאנס טיציאן. הציור מתאר אישה צעירה עירומה, המזוהה עם האלה הרומית ונוס.

אולימפיה, מאנה, 1863

האודליסק הגדולה (בצרפתית: La Grande Odalisque) הוא ציור שמן מאת הצייר הצרפתי ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר משנת 1814 המתאר אודליסק או פילגש.

03

01

04

02

05

- ונוס בפרווה

ונוס האחרת

ונוס כוכבת פופ

ונוס במאה ה 21

Xin Yin, Venus After Boticelli, 2008.

Harmonia Rosales, The Birth of Oshun, Simard Bilodeau Contemporary, Los Angeles, United States, 2017.

ונוס מפלדה, ג'ף קונס,

בוטרו, ונוס

This painting is a rare example of Scottish Surrealism. It was painted as a wedding present for the artist James McIntosh Patrick. McIntosh Patrick said of Baird's gift, “It rather shocked me as he painted so few pictures yet he gave this one away. He was our best man and, being a sentimental person, he chose Venus, the goddess of love, as the subject of the painting. He was a keen Scottish Nationalist; he also admired Botticelli and Crivelli, the Renaissance painters. Hence the 'Scottish Venus' as he called it, arose out of his associations with a wedding, his involvement with Scottish Nationalism, his love for messing about in boats, and his love of Botticelli.”

Jisbar, Ocean & Venus, 2022

The street artist Jisbar has also included the goddess in a few of his works. He reuses the Venus de Milo as well as Botticelli’s but transforms it into a clearly unusual and contemporary work. He thus turns the goddess into a Pop Art icon, a timeless figure who even looks good in a Street-Art composition. To conclude, the goddess of beauty has been constantly present throughout the various times of art history. She has been through the thin and precise brushstrokes of the Renaissance, the voluptuous forms of the Baroque, and sometime later, the graffiti of Street Art. Ultimately, the depictions of Venus in art history enable us to witness the fascinating evolution of human creativity through time.

השראה לתרגיל

START OVER?

from zero to hero