Want to make creations as awesome as this one?

Transcript

שיעור ללמידה עצמאית ליום הזיכרון

Universit Logo

? מהו הזיכרון לדעתכם ? מהי המשמעות שלו

Authors Name

חוק יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, התשכ"ג - 1963

"ד באייר הוא יום זכרון גבורה ללוחמי צבא-הגנה לישראל שנתנו נפשם על הבטחת קיומה של מדינת ישראל וללוחמי מערכות ישראל שנפלו למען תקומת ישראל, להתייחדות עם זכרם ולהעלאת מעשי. גבורתם "

כיצד מגדיר החוק את יום הזיכרון?

באב אל וואד

חיים גורי

.רקע על התקופה ועל חייו של הסופר

את השיר כתב חיים גורי, משורר שהיה לוחם פלמ"ח, לאחר מלחמת השחרור. הקרב על באב אל וואד, או בשמו העברי שער הגיא, היה אחד הקרבות הקשים והחשובים במלחמת השחרור מכיוון שבבאב אל וואד היווה את הציר היחיד המוביל לירושלים, ומעליו היו כפרים ערביים ששלטו על הציר. שיירות של משוריינים שהובילו לוחמים ואספקה לירושלים הנצורה הותקפו בבאב אל וואד ע"י הערבים ולאחר קרבות קשים והרוגים רבים הצליח הפלמ"ח לכבוש את האיזור. עד היום אפשר לראות בצד הדרך העולה לירושלים משוריינים שרופים מאותם קרבות. השיר הפך לשיר מכונן בתודעה הישראלית, ולאחד השירים המרכזיים של יום הזיכרון. נושא הזיכרון משמעותי בשיר. שלושה הם הזוכרים: המקום עצמו: "באב אל וואד לנצח זכור נא את שמותינו" המשורר: "ואני זוכר אותם אחד אחד" וההולכים בדרך לעד: "זה אשר ילך בדרך שהלכנו אל ישכח אותנו". תפיסת הזיכרון העולה מן השיר היא זיכרון אישי, של דמויות החיילים שנפלו, על שמותיהם וייחודיותם, ממש כמו בחוק יום הזיכרון- התייחדות עם זכרם של הלוחמים.

.מילים ולחן

אחד הישירים שנכתבו ליום הזיכרון הוא באב.אל וואדהאזינו וקראו את השיר? מה הוא מתאר?כיצד הוא רואה את יום הזיכרון

את השיר כתב חיים גורי, משורר שהיה לוחם פלמ"ח, לאחר מלחמת השחרור. הקרב על באב אל וואד, או בשמו העברי שער הגיא, היה אחד הקרבות הקשים והחשובים במלחמת השחרור מכיוון שבבאב אל וואד היווה את הציר היחיד המוביל לירושלים, ומעליו היו כפרים ערביים ששלטו על הציר. שיירות של משוריינים שהובילו לוחמים ואספקה לירושלים הנצורה הותקפו בבאב אל וואד ע"י הערבים ולאחר קרבות קשים והרוגים רבים הצליח הפלמ"ח לכבוש את האיזור. עד היום אפשר לראות בצד הדרך העולה לירושלים משוריינים שרופים מאותם קרבות. השיר הפך לשיר מכונן בתודעה הישראלית, ולאחד השירים המרכזיים של יום הזיכרון. נושא הזיכרון משמעותי בשיר. שלושה הם הזוכרים: המקום עצמו: "באב אל וואד לנצח זכור נא את שמותינו" המשורר: "ואני זוכר אותם אחד אחד" וההולכים בדרך לעד: "זה אשר ילך בדרך שהלכנו אל ישכח אותנו". תפיסת הזיכרון העולה מן השיר היא זיכרון אישי, של דמויות החיילים שנפלו, על שמותיהם וייחודיותם, ממש כמו בחוק יום הזיכרון- התייחדות עם זכרם של הלוחמים.

בינו נא מורדים

כר3

.מילים ולחן

.רקע על התקופה ועל חייו של הסופר

באותן שנים בהן יצא לאור השיר "באב אל וואד", חי במרוקו פייטן דגול בשם רבי דוד בוזגלו, שהיה מגדולי הפייטנים של החזנות המרוקאית המסורתית ונחשב אחד מגדולי הפייטנים של המאה ה20. נולד בשנת התרס"ג (1903) בעיירה זאוויא הסמוכה למרקש, בגיל 16 עבר לקזבלנקה ושם חי עד עלייתו ארצה בשנת 1965. היה עילוי בתורה, ובעל זיכרון פנומנלי. סביב גיל 40 התעוור, וזכר בעל פה אלפי פיוטים. כתב והלחין מאות פיוטים, שירי גלות וגאולה, שירים לחגים ומועדים, שירי מוסר המטיפים נגד הגאווה וגבהות הלב, שירי שבח לדמויות מן המקרא, לרבנים ולצדיקים, שירים לארץ ישראל ולירושלים. למרות מאות שיריו לא ראה עצמו ר' דוד כמשורר, ומעולם לא הסכים לכנס או לפרסם את שיריו בכתב, וגם לא חתם שמו עליהם באקרוסטיכון. כך גם נהג בביצועיו הקוליים, כאשר סירב להתיר הקלטה של קולו. נפטר בישראל ב1975. (להרחבה ראו באתר פיוט.)

רבי דוד בוזגלו

כנסו ולמדו את אחד מבתי השיר או יותר ממנו לעומק. נסו להבין את המילים. לאחר מכן נסחו את הבית במילים שלכם ושתפו את הכיתה בקובץ הכיתתי המשותף

בִּינוּ נָא מוֹרְדִים רוֹדְפֵי קְרָב וָרֶצָח לֹא לָתֵת בְּקוֹל עַל עָם שׁוֹפֵךְ שִׂיחוֹ מוּל שׁוֹכֵן שָׁמָיו, כָּל יָכוֹל לָנֶצַח כִּי בְּצֵל סֻכּוֹ שָׁם שָׂם לוֹ מִבְטָחוֹ זִכְרוּ נָא יוֹם בֵּן חֲלוֹף הוּכַן לִיְּצִירָה כַּת שָׁלוֹם נָתְנָה בְּקוֹל מַר לְמֶרְיוהֲלֹּא הוּא יְצִיר נַפְשׁוֹ לָרִיב נִמְהָרָה זֹאת עֲשׂוּ אֵפוֹא, קִרְאוּ לָכֶם שָׁלוֹם נֵזֶר הַיְּצִירָה אֱנוֹשׁ נוֹצָר כְּמֶלֶךְ רַק לִבְנוֹת צִיָּה לִנְטֹעַ יְשִׁימוֹן אַךְ הוּא שָׁת בָּתָה שְׂדוֹת יְבוּל רַב עֶרֶךְ וַיְמַגֵּר לָאָרֶץ, עֹפֶל וְאַרְמוֹןזִכְרוּ...יַעְקֹב, יָשָׁר, דָּרַשׁ בְּרֹךְ וְנֹעַםאֶת שְׁלוֹם אֶחָיו וְאֶת שְׁלוֹם שׂוֹנְאָיועַל צַוָּאר נִרְדַּפְנוּ יוֹם חֲרוֹן וְזַעַם וּשְׁלוֹמִים רָדַפְנוּ, נַחְנוּ צֶאֱצָאָיוזִכְרוּ... תּוֹךְ מֵי הַמִּקְדָּשׁ מָחֲקוּ שֵׁם בֵּן אַרְבַּעלְהַשְׁקוֹת סוֹטָה יוֹם אֲשֶׁר קִנְּאוּ לָהּלְמַעַן בָּרֵר אֶת צִדְקָהּ וְנִקְבַּעלְהַשְׁרוֹת שָׁלוֹם בֵּינָהּ וּבֵין בַּעֲלָהּזִכְרוּ...

באותן שנים בהן יצא לאור השיר "באב אל וואד", חי במרוקו פייטן דגול בשם רבי דוד בוזגלו, שהיה מגדולי הפייטנים של החזנות המרוקאית המסורתית ונחשב אחד מגדולי הפייטנים של המאה ה20. נולד בשנת התרס"ג (1903) בעיירה זאוויא הסמוכה למרקש, בגיל 16 עבר לקזבלנקה ושם חי עד עלייתו ארצה בשנת 1965. היה עילוי בתורה, ובעל זיכרון פנומנלי. סביב גיל 40 התעוור, וזכר בעל פה אלפי פיוטים. כתב והלחין מאות פיוטים, שירי גלות וגאולה, שירים לחגים ומועדים, שירי מוסר המטיפים נגד הגאווה וגבהות הלב, שירי שבח לדמויות מן המקרא, לרבנים ולצדיקים, שירים לארץ ישראל ולירושלים. למרות מאות שיריו לא ראה עצמו ר' דוד כמשורר, ומעולם לא הסכים לכנס או לפרסם את שיריו בכתב, וגם לא חתם שמו עליהם באקרוסטיכון. כך גם נהג בביצועיו הקוליים, כאשר סירב להתיר הקלטה של קולו. נפטר בישראל ב1975. (להרחבה ראו באתר פיוט.)

איזה תוכן חדש יוצק רבי דוד בוזגלו ליום הזיכרון?

נסו לחשוב

רוצים לדעת?

לחצו כאן למאמרים שנכתבו על הפיוט

מתוך מאמרו של שמעון ביטון על הפיוט:"אכן אנו עם שבו הזיכרון הינו מעצבה של התודעה הלאומית ושל כל אורחות חיינו, אולם זיכרון זה איננו זיכרון פרטי-אישי, כי אם זיכרון קולקטיבי. אנו זוכרים היטב את הרוגי ביתר, הרוגי חברון, נרצחי השואה, עשרת הרוגי מלכות והרוגי מזבח הקיום היהודי שבכל דור ודור. ואולם, איננו זוכרים (והדבר גם לא ניתן) את שמותיהם של הרוגי ביתר או הרוגים אחרים. שמות יקרים אלו שמסרו נפשם על הקיום היהודי, חשובים לזיכרון הפרטי של צאצאיהם וקרוביהם ולא לזיכרון הקולקטיבי שלנו כעם. הזיכרון הקולקטיבי מעוצב מאירועים, ולעיתים בודדות בלבד משמות פרטיים....דומה כי בעוד שאצלחיים גוריהמוקד הינו אימתו משִכחת המתים, כל מת ומת, "ואני זוכר אותם אחד אחד" - "לנצח זכור נא את שמותינו", הרי שאצלר' דוד בוזגלוהמוקד שונה לחלוטין – קריאה לאנושות כולה לזכירת מעמדו של האדם וייעודו ומתוך כך קריאה לשלום. בעוד גורי פונה אל העבר וכל הגיגיו ממוקדים במה שהיה, צופה ר' דוד בוזגלו אל העתיד וקורא לאדם "לתקן עולם במלכות שדי"."למאמר המלא לחצו כאן.מאמרו של ד"ר מאיר בוזגלו (בנו של רבי דוד בוזגלו):"רק הבנת תוכנו של השיר באב אל וואד והדיאלוג הסמוי בין אבא לחיים גורי תאפשר להבין את ההעזה לייהד את השיר. ראשית, השיר מצווה על הזיכרון : בפזמון, "זכור נא את שמותינו", ובגוף השיר "ואני זוכר אותם אחד אחד", "זה אשר ילך בדרך שהלכנו אל ישכח אותנו". ... עם מנסה לזקוף קומה ולהיות חופשי בארצו. כנראה שאי-אפשר היה לעשות זאת ללא כריתה. אי-אפשר לייצר שכחות חדשות בלי לבער את השכחות האחרות, או לכל הפחות לתעל אותן לשכחה החדשה. ואולם, כאשר הצבר מגיע עם ניצני זיכרונותיו, דמעות שכול, הוא מוצא עצמו מוצף נחלי צער. מאמץ רב יידרש כדי לדכא את הזיכרון והשכחה העולים מכל כך הרבה מילים עבריות.השיר של אבא חושף משהו מזיכרון זה. האבל כורך בתוכו זיכרון מימים אחרים, הזיכרון הישן מופיע מרחף באופן סמוי בשיר החדש. "על צואר נרדפנו" מפנה למגילת איכה, לזיכרון החורבן, יעקב ועוד.פזמון השיר מצווה בעצם על זכירה קמאית של היום שבו "בן חלוף הוכן ליצירה, כת שלום נתנה בקול מר למריו". הכוונה ביצירת האדם היתה לברוא מי שנוטע ישימון, אבל הטבע האנושי נוטה לאלימות והורס עופל וארמון. וכך, בעוד שבשיר של גורי לא מהדהד כל מקור יהודי, השיר של אבא ספוג בזיכרון ארוך יותר, במדרש.... בשיר של ר' דוד בוזגלו יש סיפור. רודפי קרב ורצח קמו, עלו ומרדו באלוהים. ברור כאן מי הדובר, ומי הנהרג ועל מה הוא נהרג. השיר מסתכן כמובן במיליטנטיות, אך סופו מעיד שאין למצות אותו במיליטנטיות זו. אדרבא ואדרבא. מה דיאלוגי ואמיתי יותר מהאשמה ! היעלמותם של הערבים בשיר של גורי ביטלה כל האשמה... העמדה של אבא היא העמדה של הקדיש: לצד זיכרו של המת יש לנו את גדולת שמו של הקב"ה, שנחמתו היא לעילא מכל נחמתא דאמירן בעלמא. גדולת שמו לא נעלמת בהעדפה של השלום על שמו, שהרי "שלום" הוא אחד משמותיו של הקב"ה."למאמר המלא לחצו כאן.

Lorem ipsum dolor sit amet, consectetuer adipiscing elit, sed diam nonummy nibh euismod tincidunt ut laoreet dolore magna aliquam erat volutpat.

רבי דוד בוזגלו משלב בפיוט יציאה כנגד האויביםהמנסים לפגוע בעם ישראל, עם ה', הפונה אל אלוהיו בתפילה, שהפגיעה בעם ישראל היא כפגיעה בקב"ה עצמו, יחד עם תזכורת לכך שהמלחמה אינה תכלית בפני עצמה אלא אילוץ, וכי השאיפה העליונה שלנו היא השלום, ואותה עלינו לזכור ביום הזיכרון, מעבר לזכרון הנופלים).

מתוך מאמרו של שמעון ביטון על הפיוט:"אכן אנו עם שבו הזיכרון הינו מעצבה של התודעה הלאומית ושל כל אורחות חיינו, אולם זיכרון זה איננו זיכרון פרטי-אישי, כי אם זיכרון קולקטיבי. אנו זוכרים היטב את הרוגי ביתר, הרוגי חברון, נרצחי השואה, עשרת הרוגי מלכות והרוגי מזבח הקיום היהודי שבכל דור ודור. ואולם, איננו זוכרים (והדבר גם לא ניתן) את שמותיהם של הרוגי ביתר או הרוגים אחרים. שמות יקרים אלו שמסרו נפשם על הקיום היהודי, חשובים לזיכרון הפרטי של צאצאיהם וקרוביהם ולא לזיכרון הקולקטיבי שלנו כעם. הזיכרון הקולקטיבי מעוצב מאירועים, ולעיתים בודדות בלבד משמות פרטיים....דומה כי בעוד שאצלחיים גוריהמוקד הינו אימתו משִכחת המתים, כל מת ומת, "ואני זוכר אותם אחד אחד" - "לנצח זכור נא את שמותינו", הרי שאצלר' דוד בוזגלוהמוקד שונה לחלוטין – קריאה לאנושות כולה לזכירת מעמדו של האדם וייעודו ומתוך כך קריאה לשלום. בעוד גורי פונה אל העבר וכל הגיגיו ממוקדים במה שהיה, צופה ר' דוד בוזגלו אל העתיד וקורא לאדם "לתקן עולם במלכות שדי"."למאמר המלא לחצו כאן.מאמרו של ד"ר מאיר בוזגלו (בנו של רבי דוד בוזגלו):"רק הבנת תוכנו של השיר באב אל וואד והדיאלוג הסמוי בין אבא לחיים גורי תאפשר להבין את ההעזה לייהד את השיר. ראשית, השיר מצווה על הזיכרון : בפזמון, "זכור נא את שמותינו", ובגוף השיר "ואני זוכר אותם אחד אחד", "זה אשר ילך בדרך שהלכנו אל ישכח אותנו". ... עם מנסה לזקוף קומה ולהיות חופשי בארצו. כנראה שאי-אפשר היה לעשות זאת ללא כריתה. אי-אפשר לייצר שכחות חדשות בלי לבער את השכחות האחרות, או לכל הפחות לתעל אותן לשכחה החדשה. ואולם, כאשר הצבר מגיע עם ניצני זיכרונותיו, דמעות שכול, הוא מוצא עצמו מוצף נחלי צער. מאמץ רב יידרש כדי לדכא את הזיכרון והשכחה העולים מכל כך הרבה מילים עבריות.השיר של אבא חושף משהו מזיכרון זה. האבל כורך בתוכו זיכרון מימים אחרים, הזיכרון הישן מופיע מרחף באופן סמוי בשיר החדש. "על צואר נרדפנו" מפנה למגילת איכה, לזיכרון החורבן, יעקב ועוד.פזמון השיר מצווה בעצם על זכירה קמאית של היום שבו "בן חלוף הוכן ליצירה, כת שלום נתנה בקול מר למריו". הכוונה ביצירת האדם היתה לברוא מי שנוטע ישימון, אבל הטבע האנושי נוטה לאלימות והורס עופל וארמון. וכך, בעוד שבשיר של גורי לא מהדהד כל מקור יהודי, השיר של אבא ספוג בזיכרון ארוך יותר, במדרש.... בשיר של ר' דוד בוזגלו יש סיפור. רודפי קרב ורצח קמו, עלו ומרדו באלוהים. ברור כאן מי הדובר, ומי הנהרג ועל מה הוא נהרג. השיר מסתכן כמובן במיליטנטיות, אך סופו מעיד שאין למצות אותו במיליטנטיות זו. אדרבא ואדרבא. מה דיאלוגי ואמיתי יותר מהאשמה ! היעלמותם של הערבים בשיר של גורי ביטלה כל האשמה... העמדה של אבא היא העמדה של הקדיש: לצד זיכרו של המת יש לנו את גדולת שמו של הקב"ה, שנחמתו היא לעילא מכל נחמתא דאמירן בעלמא. גדולת שמו לא נעלמת בהעדפה של השלום על שמו, שהרי "שלום" הוא אחד משמותיו של הקב"ה."למאמר המלא לחצו כאן.

כתבו בקובץ הכיתתי המשותף את המחשבות שלכם על יום הזכרון הקרוב, כיצד פיוט ושיר זה מאירים אותן

הרחבות

בנו של רבי דוד בוזגלו, ד"ר מאיר בוזגלו מספר על משמעותו של הפיוט(מתחילת הסרטון עד דקה 3:54) .פגישה בין מאיר בוזגלו לחיים גורי