1117

סיפורה של פרידה קליגר

"אם נשרוד את המלחמה הזו"

סיפורה של פרידה קליגר

"אם נשרוד את המלחמה הזו"

פרידה קליגר נולדה בשנת 1921 בוורשה שבפולין. עם הקמת הגטו בורשה נכלאו בו פרידה ומשפחתה. פרידה ואחיותיה ניצלו מ"הגירוש הגדול" מן הגטו למחנה ההשמדה טרבלינקה בקיץ 1942, אולם אבי המשפחה גורש לטרבלינקה ושם נרצח. באפריל 1943, עם פרוץ המרד בגטו, מצאו פרידה ואחיותיה מקום מסתור בבונקר. במאי 1943 הן נתפסו בידי הגרמנים ונשלחו למחנה ההשמדה מיידנק, שם נרצחו אחותה ואחיינה של פרידה. בהמשך הועברו פרידה ואחותה למחנה אושוויץ־בירקנאו ובדצמבר 1944 נשלחו ב"צעדות מוות" למחנה הריכוז רוונסבריק ומשם למחנה ברגן בלזן, שם שוחררו על ידי הצבא הבריטי ב־15 באפריל 1945. במחנה העקורים שהוקם בברגן־בלזן פגשה פרידה את רומק והזוג נישא בחתונה הראשונה שהתקיימה במחנה. הם עלו לארץ ישראל בשנת 1948. לפרידה ולרומק שני ילדים, נכדים, ונינים.

מרדכי אנילביץ' ומרד גטו ורשה

סרטון היסטורי על מרד גטו ורשה

אודות השואה: ורשה

הצעה לדיון:

המנחה יוכל:להעלות נושאים העולים בסרט העדות ומתוכו. לדוגמא: ונערוּת בשואה; גטו ורשה; חיי יומיום בגטאות; מחנות השמדה; מחתרת ומרד גטו ורשה; הצלה; סולידריות יהודית והתנגדות.המנחה יוכל להציג את החומרים להלן ולקיים דיון עם הלומדים או לחלופין לחלקם לקבוצות שיציגו את מסקנותיהם לאחר מכן. לדוגמא: ניתן להציג את חיי קהילתם של העדים, לדון בגורלם ובגורל משפחתם במהלך השואה.

הלימודים התנהלו כל יום במקום אחר. בביתם של המורים או אצל אחת התלמידות. הם התנהלו במחתרת, בקבוצות קטנות, לאור נר בודד, בכל ערב במקום אחר. לא אחת היו המורים וגם התלמידות חולים וחלשים מרעב [...] לא הייתה זו בריחה מהמציאות הנוראה, אלא הבעת התנגדות לרשע ולחילול הערכים היקרים לנו. [...] בכינוס האחרון של בית-הספר [...] קם אחד המורים ואמר: אם נחיה אחרי המלחמה הזאת, נשתדל לחיות כבני אדם הראויים לשם נעלה זה; ואם נגזר עלינו להיספות – נמות כאנשים גאים. יהיה גורלנו אשר יהיה, אין ספק בלבי שאחרי המלחמה הזאת יקום עולם טוב יותר. עדותה של נחמה אקהיזר־פאהן בתוך: אברהם לוין, מפנקסו של המורה מיהודיה: גיטו וארשה, אפריל 1942-ינואר 1943, הקיבוץ המאוחד ובית לוחמי הגטאות, תל אביב תשכ"ט, עמ' 13-12

קטע מקור מתוך האסופה "קולכם שמעתי" על המאמצים ליצור עשייה חינוכית בגטאות, שפניה לערכים ולעתיד, כתבה נחמה אקהיזר־פאהן שנכלאה בצעירותה בגטו ורשה:

קטע מקור מתוך האסופה "קולכם שמעתי"

<< האסופה קולכם שמעתי

קטע מקור מתוך האסופה "קולכם שמעתי". מרד גטו ורשה החל ב־19 באפריל 1943, ערב פסח תש"ג. היהודים שנותרו בגטו ידעו שהגרמנים עתידים לרצוח אותם והחליטו להתנגד עד מוות. את נס המרד הניפו חברי תנועות הנוער הציוניות והלא ציוניות גם יחד, ואת כובד משקלו נשאו אלפי היהודים שחיו בגטו, סירבו להתפנות ממנו והסתתרו בבונקרים ובעליות הגג גם כשהפך למלכודת אש. רחל אוירבך תיארה את ליל הסדר שנערך ערב פרוץ המרד בבונקרים שבהם שהו הלוחמים עם תושבי הגטו האחרים שהסתתרו. בדבריה הדגישה כיצד שימשה ההיסטוריה היהודית מקור השראה ללוחמים: ועוד היו עורכים סדרים […] פסח 1943 ובאותו הלילה, אור ליום ג', הלילה הראשון למרד, היו עורכים 
עוד את הסדר בגטו. אי שם, במעמקי הבונקרים, בדירות שוממות [...] זו פעם אחרונה שיהודים ישבו ליד שולחנות ערוכים. קראו בהגדה… ומעשי התעתועים של פרעה במצרים התמזגו עם מה שעשה 
לנו היטלר הרשע. "מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא[...]" כדרך החכמים בבני ברק היו יהודי ורשה מזכירים את הניסים של 
יציאת מצרים ומדברים על המרד. שיבחו את מעשיהם של 
הלוחמים הצעירים [...] סופו של הרשע להישמד, כפרעה וחילו… געגועיהם לגאולה גדולים היו לאין שיעור. ניגון ישן, מילים עתיקות. הם ידעו שגורלם נחרץ לכליה על סף הגאולה. הם שרו ובכו [...] זקנים וצעירים התאחדו בדמיונם עם מלחמת השחרור של הקדמונים. רחל אוירבך, בחוצות ורשה 1943-1939, עם עובד, תל אביב תשי"ד, עמ' 172